כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' מיכאלי

החלטה

1. הצדדים חלוקים בשאלת הסמכות המקומית. לטענת התובעת, יש להחיל תניית שיפוט שבהסכם בין הצדדים, ולהעביר את התובענה לדיון בבימ"ש השלום בתל אביב. לטענת הנתבעת, מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, הקובע מקום שיפוט בלתי סביר. התנאי לא הובא לידיעתה בעת חתימת החוזה, ואילו ידעה עליו – לא היתה מסכימה לתנאי החוזה.

2. התובעת הגישה נגד הנתבע תובענה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, בגין חוב על סך כ-2,000 ₪. הנתבעת הגישה את התנגדותה לביצוע התובענה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, תוך שהיא טוענת, כי ביהמ"ש המוסמך לדון בתובענה הוא בימ"ש השלום בעכו, לאור מקום מגוריה. על כן הועברה ההתנגדות לבימ"ש זה, בהתאם לתקנה 109ט(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979.

3. התובעת עותרת להעברת התיק לבימ"ש השלום בתל-אביב יפו, בהתאם לתניית שיפוט ייחודית שבהסכם, שזו לשונה: "סמכות שיפוט ייחודית לדון בכל תובענה או הליך אחר הנוגע לכתב או ביצועו לבית המשפט המוסמך בתל אביב יפו" (סעיף 27 להסכם).

לאור נוסחה של התנייה, ברי כי מדובר בתניית שיפוט ייחודית, ובהתאם לכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, גובר הסכם השיפוט על כללי הסמכות המקומית הכלליים (תקנה 5 לעומת תקנה 3 לתקנות אלו).

4. טענתה העיקרית של הנתבעת היא, שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.

סעיף 4 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), קובע חזקות בדבר תנאים מקפחים, ובין אלו נקבע כי תנאי מקפח (חלופה 9, כפי שתוקנה בשנת 2004), הוא: "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך".

5. אין בין הצדדים מחלוקת, כי מדובר בחוזה אחיד. קיימת, איפוא, חזקה על פי החוק הנ"ל, כי תנאי הקובע את מקום השיפוט בתל אביב, כאשר הוראות הדין אינן מקימות סמכות מקומית לבתי המשפט בתל אביב, הינו תנאי מקפח. חזקה זו לא נסתרה על ידי התובעת.

לטענת התובעת, על פי הלכת "מפעל הפיס" (רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן ואח', פ"ד נז(4) 473), אשר קבע את מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות, אין מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד.

דין טענה זו להידחות. הלכת "מפעל הפיס" התבססה על נוסחו הקודם של חוק החוזים האחידים. על פי נוסחו הקודם של החוק, תנאי נחשב כמקפח, אם הוא קובע מקום שיפוט בלתי סביר. לצורך ההכרעה בשאלת הסבירות קבע ביהמ"ש העליון את מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות, דהיינו – תניית שיפוט תיחשב כבלתי סבירה, אם יש בה כדי להרתיע בעל דין מלממש את זכויותיו המשפטיות.

המצב המשפטי היום שונה. כיום קובע חוק החוזים האחידים, כי כל תנאי בחוזה אחיד הקובע מקום שיפוט בשונה מהוראות הדין – חזקה שהוא מקפח. אין עוד שאלה של סבירות, ואין שאלה של הרתעה מפני מימוש זכויות. התובעת לא העלתה טענה כל שהיא, שיש בה כדי לסתור את חזקת הקיפוח, בנסיבות המקרה דנן. לפיכך, אני קובעת, בהתאם לסעיף 19 לחוק החוזים האחידים, כי יש לבטל את תניית השיפוט.

6. הנתבעת היא תושבת עכו, על כן מוסמך בימ"ש השלום בעכו לדון בתובענה המוגשת נגדה, על פי תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי.

אני דוחה, איפוא, את בקשת התובעת להורות על העברת התיק לבימ"ש השלום בתל אביב.

אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת, בסך 500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

7. טענות הצדדים לגוף ההתנגדות ידונו בדיון שיתקיים לפניי, והמזכירות תזמן את הצדדים לדיון ביום 20.11.13, בשעה 10:00.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: